משתמשים במשככי כאבים? מגיפת משככי כאבים אופיאטיים – סיפור של התמכרות ומוות
הפרטים עוד לא פורסמו, אבל ישנם מסמכי מחקר המציגים תמונה לא פשוטה על המצב בישראל, שהוא המשך ישיר למגיפה בינלאומית של משככי כאבים: המוני ישראלים הסובלים מכאבים כרוניים שאינם ממקור סרטני מכורים למשככי כאבים אופייאטיים המובילים רבים מהם למוות בטרם עת. עם ישראל, חזק, קשוח וקשה יום, אבל לא כל-כך עמיד מול תרופות ממכרות והתוצאות ההרסניות שלהם.
“הסכנות המוכחות של משככי כאבים נעות בין התמכרות למוות, בעוד שהיתרונות שלהם לא הוכחו עד היום”…
“נכון להיום, בישראל יש בין 15,000-20,000 מכורים למשככי כאבים אופייאטים אותם הם מקבלים במרשם מהרופא שלהם. בכל שבוע מתים 3 אנשים מתוך אותם משתמשים, בגלל ההתמכרות שלהם”
מאמר זה הוא חלק מסדרת מאמרים שכתב ד”ר חיים-משה אדאהן, אשר ניהל במשך עשור את היחידה לשיקום כאב בבית החולים שיבא (תל השומר), והעומד בראשו של המרכז לטיפול מתקדם בכאב במודיעין.
למרות המוניטין שצברו הישראלים כאנשים עמידים וחזקים, מחקרים מראים כי האוכלוסייה בארץ לא מגלה עמידות יוצאת דופן מול כאב והתמכרות, וככל הנראה גם לא אל מול סכנת המוות מתרופות-המרשם האופייאטיות.
לפחות 1 מכל שישה ישראלים סובל מכאב כרוני שאינו ממקור סרטני, כאשר הנפוצים שבהם הינם כאב כרוני של הגב התחתון והצוואר, סכיאטיקה, כאבים מדלקות מפרקים, וכאבים פתולוגיים הנלווים למצבים ריאומטולוגים, נוירולוגיים ואורטופדיים, לפציעות, לפיברומיאלגיה וכיו”ב.
הרפואה הקונבנציונאלית מאכזבת יותר מדי מאותם החולים. למעשה, במחקר שביצע הארגון הבינלאומי לחקר הכאב אודות השכיחות של כאבים מסוג זה באירופה מעריכים החוקרים כי ישנם 1,265,126 ישראלים הסובלים מכאבים מסוג זה, כאשר 797,030 מתוכם אינם מרוצים מהטיפול שלהם או הרופא המטפל.
לא מעט רופאים ישראלים מאמינים כי מגיפת האופיאטים פסחה על המדינה שלנו… או כי בסה”כ “מדובר בתופעה אמריקנית”. העובדות בשטח מספרות סיפור אחר. הסיכוי של מטופל ישראלי במצב של כאבים כרוניים שלא ממקור סרטני לקבל מרשם למשכך כאבים אופיאטי גדול פי 4.6 מזה של מטופל בריטי,והנתונים המזעזעים תועדו היטב.
מעבר לכך, ישראלים הסובלים מכאבים כרוניים שלא ממקור סרטני אינם חסינים מהתמכרות, ומחקר עדכני שערך ד”ר לב-רן, מומחה להתמכרויות ואפידמיולוגיה בבית החולים שיבא, בחן את שיעור ההתמכרות למשככי כאבים אופיאטים אצל מטופלים במרכז השני בגודלו בישראל לטיפול בכאבים.
משככי כאבים אופיאטיים – סכנת התמכרות ומוות
ההערכה השמרנית שמציע ד”ר לב-רן במחקר זה אומרת כי 20% מהמטופלים במרכז, המקבלים משככי כאבים אופיאטיים למצבי כאב כרוני שאינו ממקור סרטני, סובלים מהתמכרות לתרופות אלו, תרופות הנרכשות עם מרשם הניתן מהרופא מומחה הכאב אצלו הם מטופלים.
מספר זה הוא פי שניים משיעור ההתמכרות הנורמאלי אצל חולים החשופים לסמים אופיאטיים.
בכל מקום בו ישנה התמכרות לתרופות מרשם אופיאטיות משככות כאבים – תמצאו גם מוות. לחשוב כי בישראל המצב שונה זו נאיביות מוחלטת. בכל המדובר במתן מרשמים למשככי כאבים אופיאטים נדמה כי ידם של הרופאים בישראל קלה יותר משל הקולגות שלהם בבריטניה (שם ישנו פיקוח אדוק על אחוזי התמותה עקב השימוש במשככי כאבים מסוג זה), ואנו מעריכים כי בכל שבוע 3 ישראלים נפטרים עקב השימוש בתרופות מרשם אלו, ולא פחות מ-15,000 ישראלים מכורים.
ההוכחות שמספק ד”ר לב-רן על מצב ההתמכרות של המטופלים הישראלים למשככי כאבים אופייאטיים מצביע על קנה מידה של מגיפה, וסוגר את הגולל על הקונספציה הרווחת והשגויה – כי הישראלים מחוסנים בפני התמכרות ומוות מסמים אופיאטיים.
תוך שיתופי-פעולה עם מומחים להתמכרות וטיפול בכאב, ד”ר חיים-משה אדהאן, מומחה בעל שם עולמי לטיפול בכאב, אשר ניהל במשך עשור את היחידה לשיקום כאב בבית החולים שיבא (תל השומר), והמנהל של המרכז המתקדם לטיפול בכאבים במודיעין לוקח חלק פעיל במאמצים שמשקיעה מדינת ישראל לטיפול במצב.
מתרופה לקללה
סמים כמו מורפין (morphine), פנטניל (fentanyl), בופרנורפין (buprenorphine), אוקסיקודון (oxycodone), פלאדון (hydromorphone) ואחרים נרשמים לחולה הסובל מכאב, וזאת לצד ובתוספת לטיפולים הלא-אופיאטיים, תוך העלאת המינונים האופיאטיים עד שהמטופל חופשי מכאבים או שהגיע לנקודה הטובה ביותר אליה יכול להגיע מבלי לחוות תופעות לוואי בלתי-נסבלות.
כפי שניסח היטב ד"ר סוליבן, עמית ממונטריאול, במסמך שפורסם במגזין הרפואי "ניו-אינגלנד" (NEJM): "במומנטום שנוצר בניסיון סוער לשפר את מצבם של מטופלים הסובלים ממחלת הסרטן ומכאבים שלאחר ניתוח, ארע כישלון נוראי בתהליך ניהול מצבי כאב כרוני שאינו ממקור-סרטני (CNCP). בשני העשורים האחרונים חברו תעשיית התרופות והאגודה האמריקנית לכאב לצורך קידום הגישה הטיפולית בכאב שאינו ממקור-סרטני דרך מתן מרשמים של משככי כאבים אופיאטיים חזקים, תוך ניצול המסמכים "כאב כסימן החיות החמישי" ו"סולם הכאב" של ארגון
הבריאות העולמי, וזאת ללא כל הוכחות בעלות-משמעות על יעילות טיפול זה, והרי שני קמפיינים אלו, שהחלו באותה השנה, סיפקו מענה מוצלח לסובלים מכאבים ממקור סרטני או למטופלים לאחר ניתוח. בעוד שמסמכים אלו והקמפיינים שליוו אותם היו הצלחה במקרים של הכאב הנ"ל, הרי שהם התגלו כקללה מסוכנת כאשר הם יושמו למקרים מורכבים של כאב אשר אינו ממקור סרטני."