משככי כאבי נרשמים ע"י רופאים רבים במטרה לנסות להפחית כאב אצל המטופל, במצבים שונים של כאבים כרוניים או ממקורות עצביים. עבור רוב האנשים הסובלים מכאבים קשים ממושכים באופן כרוני, כדורים לבדם אינם פותרים את בעייתם. אף על פי שקיימים יוצאים מן הכלל לכלל זה, המצדיקים שימוש בכדורים לשיכוך כאבים על בסיס ניסוי בכאבים חזקים, אין להתפלא מאוד אם יתבררו כגאולתם האולטימטיבית!
אני ממליץ למטופל להיות מוכן לבחון גם גישות לא-פרמקולוגיות ולא-התערבות לטיפול בכאב. אנו ממליצים גם להפסיק את הגלולות שאינן מסייעות בפיקוח מומחה מנוסה לשיקום כאב ובעל התמחות גם בהתמכרות.
השימוש בתרופות אלו נפוץ בישראל, אך ישנו הרבה מידע וסימני אזהרה שכדאי לדעת בנוגע לתרופות מרשם נגד כאב, במיוחד אם אתם שוקלים שימוש בהם. לעיתים מידע הוסתר במכוון ע"י חברות תרופות מסוימות, אשר מתמודדות בשנים האחרונות עם מספר רב של תביעות וקנסות שהראו התנהלות בעייתית וסכנות בשימוש בתרופות אלו.
ננסה קצת לשפוך אור בנושא. הסוגיה המרכזית בתביעות נגד פרדו, ג'ונסון + ג'ונסון + טבע + פייזר + לילי הייתה שהן הכריזו בכנות יתר על היתרונות המעיטו הסיכונים של התמכרות, מוות ו / או תופעות לוואי חמורות אחרות משימוש בתרופות "שוברי קופות" כאלה שהיו משווקים בצורה אגרסיבית מדי לרופאים בעלי כוונות טובות כגלולות ומדבקות אופיואידים נרקוטיים חזקים, ליריקה (פרגבלין), ניורונטין (גבפנטין) וסימבלטה.
חומרת הפשעים בענפי התרופות באה לידי ביטוי בגודל העונשים ששולמו; הקנסות הגדולים ביותר שבהם ניתנו אלה ליצרנים ומקדמי יצרני אופיואידים נרקוטיים ממכרים וקטלניים: פרדו – 8 מיליארד דולר, ג'ונסון וג'ונסון 5 מיליארד דולר, טבע 23 מיליארד דולר, קנסות גדולים מאוד (אם כי פחות מאלה שהוזכרו לעיל) נגבו מיצרני ליריקה – פרגבלין – ניורונטין – גבפנטין – כלומר פייזר – 650 מיליון דולר, לילי הכואבת 650 מיליון דולר בקנסות, ויצרני סימבלטה שהסדירו עשרות תביעות בגין לא ידוע. סכומים.
הפשעים בענפי התרופות הובילו ליותר מ -300000 "מקרי מוות במרשם רפואה" ומוות נוסף מתרחש בערך כל 15 דקות. למרבה הצער, בישראל, שיעור המרשמים של כמה המסוכנות ביותר בתרופות אלה ממשיך לעלות בזמן שהוא יורד בשאר העולם המערבי.
ד"ר אדאהן נפגש עם שר הבריאות ומנהל המערכות של משרד הבריאות בכדי לשנות זאת, אך לפנינו דרך ארוכה לבטל את השפעתם של מיליארדי דולרים של עשרות שנים של שיווק אגרסיבי לרופאים! כעיקרון קיימים כמה סוגים של תרופות מרשם נגד כאב, הנה כמה מהעיקריים שבהם:
- אופיאטים – להרחבת הידע בנושא לחצו כאן
- אופיאטים חזקים – להרחבת הידע
- טרמדול – להרחבת הידע
- טרג'יל
- אוקסיקודון
- מתדון
- משככי כאבים לא סטרואידליים ממשפחת NSAIDs
- קלונאזפאם+ ווליום + אסיבל
- נוגדי דיכאון טריציקליים – להרחבת הידע בנושא לחצו כאן
- נוגדי דיכאון ממשפחת SNRI
- נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI
- תרופות נוגדות פרכוסים מהדור החדש
במהלך רוב ההיסטוריה של הרפואה המודרנית תרופות אופיאטיות נחשבו לסם מסוכן המוביל להתמכרות ולמוות על-ידי הבאת הנוטלים אותן לשינה כה עמוקה עד כי הם מאבדים את רפלקס הנשימה ומתים כתוצאה מחנק. עד שנות ה-80′ תרופות אופיאטיות כמו מורפין (מורפיום) נשמרו לשימוש במקרי טראומה קיצוניים ולהתאוששות מניתוח, או לחולים סופניים הסובלים ממחלת הסרטן הנוראית.
בשנות השמונים חל שינוי בנוהלי השימוש במשככי כאבים אופיאטיים, נהלים המקובלים עד היום, ואשר הובילו למגיפת משככי הכאבים האופיאטיים הגורמים ליותר מקרי מוות מכל תעשיית הסמים הבלתי-חוקיים ביחד. בכל 19 דקות נפטר אמריקאי אחד ממנת יתר של משככי כאבים אופיאטיים, וההשערות הן כי גם 3 ישראלים נפטרים עקב אותה מגיפה בכל שבוע.
מגיפת משככי הכאבים האופיאטיים התרחשה על-רקע שילוב של גורמים שכולם נעו סביב ציר אחד – חברת Purdue, אשר רשמה פטנט על התרופה אוקסיקודון – oxycodone, משכך כאבים בשחרור איטי.
החברה החלה קמפיין שיווקי מאסיבי המבוסס על שקרים ואי-דיוקים, כשהמסר העיקרי היה שמשככי כאבים אופיאטיים הינם תרופה בטוחה לשימוש, שלא מובילה להתמכרות, ולא מזיקה לאיברים, ושהתרופה שלהם בטוחה יותר מרוב משככי הכאבים מסוג NSAID.
כשהם “חוטפים” לשימושם המסחרי את המסמך “כאב כאחד מחמשת סימני הוויטאליות” (pain as a 5th vital sign campaign) ואת “סולם הכאב” (או “סולם משככי הכאבים”) של ארגון הבריאות העולמי (WHO), אשר במקור נבנה לצורך ניהול הכאב אצל חולי סרטן, שכנעה Purdue המוני רופאים ברחבי העולם כי השימוש במשככי כאבים אופיאטיים לטיפול בכאב שאינו ממקור סרטני הוא דבר בטוח לגמרי, וכי התמכרות היא תופעה נדירה.
שנים לאחר מכן החברה נמצאה אשמה בשיווק שקרי ואולצה לשלם למעלה מ-650 מיליון דולר בכספי פיצויים.