מחקר חדש מגלה שנשים זועמות מעצימות את הכאב הפיסי שהן חשות, וגם להיפך: אפשר להפחית את עוצמת הכאב באמצעות שיכוך כעסים
מחקר הולנדי חדש שמתפרסם בכתב העת הרפואי Arthritis Care & Research מגלה כי חוויות של כעס ורוגז מעצימות את תחושת הכאב בקרב נשים.
המחקר נערך על נשים בריאות וכן בקרב נשים הסובלות מפיברומיאלגיה (דאבת השרירים). לדברי החוקרים, ממצאי המחקר יסיעו לפתח טיפול בפיברומיאלגיה המשלב גם גישה פסיכולוגית בכדי לשלוט בתחושות שליליות – במטרה לצמצם את הכאב.
“רבים מהסובלים מפיברומיאלגיה חווים תחושות שליליות, כמו כעס ועצב, וזאת בגלל מצבם הרפואי”, אומרת החוקרת הראשית, ד”ר הרניאט ואן-מידנדורפ מאוניברסיטת אוטרכט.
“אותם מטופלים מדווחים כי המתח הנפשי שהם חווים מגביר את תחושת הכאב”, היא מוסיפה.
פיברומיאלגיה, המכונה בעברית דאבת השרירים, היא תסמונת נפוצה ששיעורה באוכלוסייה עומד על כ-3%, כאשר 95% מהמקרים הם בקרב נשים.
פיברומיאלגיה מאופיינת בכאבי שרירים מפושטים וכרוניים בכל הגוף ללא סיבות פיזיולוגיות ידועות, המלווים לעתים גם בתסמינים נוספים כמו: עייפות, הפרעות שינה, פגיעה בזיכרון ובריכוז ופעילות מעיים מואצת.
מחקרים שנערכו בתחום הכאב הראו כי תחושות של כאב גורמות לחוויות נפשיות שליליות. לעומתם, המחקר הנוכחי בחן את ההשפעה של אותן תחושות שליליות על רמות הכאב שחווים החולים. מכיוון שמרבית החולים בפיברומיאלגיה הן נשים, נשואי המחקר החדש היו נשים בלבד.
“במחקר זה השווינו בין השפעות של שתי תחושות שליליות, כעס ועצבות, ובדקנו אם אחת מתחושות אלו “מכאיבה” יותר מהשנייה במצבים של פיברומיאלגיה, או שמא תחושות שליליות באופן כללי אחראיות על הגברת הכאב”, הסבירה החוקרת.
במסגרת המחקר בחן צוות החוקרים את השפעתן של תחושות שליליות על כאב בקרב 62 נשים הסובלות מפיברומיאלגיה ו-59 נשים בריאות.
ראשית, נתבקשו המשתתפות להיזכר בחוויה ניטראלית מחייהן, לאחר מכן בחוויות שעוררו כעס ולסיום בחוויות שעוררו אצלן עצבות.
לאורך הניסויי עקבו החוקרים אחר המדדים הפיזיולוגים והתגובות הפסיכולוגיות של המשתתפות, ועל ידי עיבוד הנתונים משולב הם הצליחו לאמוד את ההשפעה של תחושות רגשיות אלו על הכאב, וכן את השפעתן על סף הכאב, רגישות לכאב וסיבולת לכאב.
מהנתונים עולה כי תחושות שליליות באופן כללי מגבירות את תחושת הכאב בקרב הנשים החולות והבריאות כאחד. כמו כן, חווית של עצב וכעס הורידו באופן מובהק גם את סף הכאב וגם את הסיבולת לכאב של המשתתפות.
לדברי החוקרים, מכיוון שכאב הינו חלק בלתי נמנע מהחיים – בייחוד במצבים של כאב כרוני – יש להשקיע מאמצים בלשנות את הדרך בהם חולי פיברומיאלגיה מתמודדים עם תחושות קשות. שינוי זה יצמצם את בסופו של דבר את הכאב.
“יש ללמד את המטופלים לנסח לעצמם מה הם מרגישים ולאפשר להם לבטא את התחושות בטיפול פסיכולוגי. כתוצאה מעיבוד רגשי זה ההשפעה של התחושות השליליות על הכאב תפחת והחולים יחושו פחות כאב”, מסכמת ואן-מידנדורפ.